גיטין דף 56 · קמצא ובר קמצא: כיצד נפלה ירושלים ומה ניצל

גיטין דף 56 ·

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

הבן יהוידע קורא את פרטי המעשה כסימנים מן השמים. בר קמצא סבר שהחכמים ראו והסכימו, אף שלא ראו שנטלו בידו והוציאו. הקיסר שלח עגל, לרמוז ש״אין לך כל פקידה שאין בה מעון העגל״, והמום נפל בניב שפתים, רמז ללשון הרע, חטא הבית השני, השקול כנגד שלוש עבירות חמורות, ולכן צר עליה שלוש שנים ברעב. ענוותנותו של רבי זכריה הייתה שלא רצה להורות על פי סברתו אלא על פי הסנהדרין, ובינתיים יצא העגל מן העזרה ואבדה ההזדמנות. חיצי נירון נפלו בירושלים שלא כדרך הטבע; ומשום שכיבד פסוק של תורה וחדל מלהחריב את אורו של עולם, יצא ממנו רבי מאיר, שהאיר עיני חכמים. רבי צדוק ישב ארבעים שנה בתענית, יום לשנה כנגד מהלך ארבעים יום של ארץ ישראל, כבמרגלים.

שאלה לחברותא

מדוע הגמרא מטילה על החכמים ששתקו אחריות חלקית לנקמת בר קמצא?

עיון במקורות

השיעור המלא · דף המקורות לשיעור

מתוך הספרייה

ארכיון דפי החברותא